הבד קורן חמימות והוד חגיגי.
על רקע עמוק וקטיפתי, ניגרים זרמי דבש־זהב
כנהרות של אור וברכה.
עליהם נחים תפוחים עסיסיים,
כאילו זה עתה נקטפו מעץ החיים.

הדבש זורם ברצועות סמיכות ומבריקות,
סמל לשפע שמימי ולגשם אינסופי של חסד אלוהי
היורד אל הארץ.
זוהרו עוטף את המרחב כולו,
וממלא את האוויר בניחוח של חג ונצח.

התפוחים — סמלים עתיקים של התחדשות,
של איחולים כנים לשנה של מתיקות ושפע —
מדברים בשתיקתם על זמן הקציר,
על מלאות החיים, על שמחה הנולדת ממאמץ ואמונה.
קליפותיהם האדמדמות לוכדות את השתקפויות הזהב,
כניצוצות של תקווה וחלומות שמומשו.

ציור זה הוא מפגש עוצמתי בין שמיים וארץ.
הוא מעניק לא רק תחושת חום ושלווה חגיגית,
אלא גם את כוח ההודיה
ההופכת כל רגע לתחילתה המבורכת
של שנה באמת מתוקה.