על רקע שמי הערב,
שם השקיעה מחבקת את האדמה,
עולים שיבולי החיטה —
כאילו נשמות הנושאות את עיניהן אל האור.
הרגע הזה איננו רק סיום היום,
אלא תחילתו של שלום פנימי —
סמל להבנה, לקבלה ולשתיקה קדושה.
הציור נושא את רוח חג השבועות —
הזמן שבו השמיים מתכופפים אל הארץ,
כאשר הגרגרים מבשילים,
והלב נכון לקבל את התורה
כאור וכמזון לנשמה.
אין זה נוף בלבד —
זו תפילה בצבע,
שבה כל שיבולת היא מילה,
וכל קרן אור — נוכחות אלוהית.
