האמונה איננה רק אמירה – היא האומץ לצעוד קדימה כאשר הים עדיין לא נבקע.
זו האמון השקט שהדרך תיפתח, גם כשהגלים גועשים והמדבר עוד לפני.
זו מהות ה־אמונה – אותה אמונה שהובילה את אבותינו ממצרים,
כאשר העם בחר ללכת אחר קולו הבלתי נראה של האל,
ולצעוד בין חומות של מים אל עבר החירות.
המטה מורם, הים נבקע, והעם צועד קדימה –
לא מתוך ודאות, אלא מתוך אמון.
זהו כוח האמונה:
הגשר בין פחד לגאולה, בין חולשת האדם להבטחת האל.
