הנשים עומדות כדמויות מן העבר — מלאות אור ועוצמה.
הן אוחזות באלומות, אך נושאות עמן יותר מלחם:
זיכרון, המשכיות ואמונה.

זהו איננו רק מחזה של קציר —
זהו רגע קדוש שבו החיים עוברים מיד ליד,
מן השדה אל הבית, מנשמה אל נשמה.

הן רות, נעמי, וכל הנשים
השומרות על הקשר עם האדמה, עם אלוהים ועם המשפחה.
האלומות אינן רק חיטה —
הן הודיה, ענווה וברכות הנאספות בשתיקה.

הקציר הוא תפילה,
איחוד עם הבורא,
ותזכורת למי שאנחנו.