המקדש הוא תזכורת לנוכחות הנצחית של האלוהי —
נוכחות שאינה תלויה בקירות או במאות שנים.
כאן ניתן לחוש את כוח הברית בין שמיים לאדם —
קשר בלתי ניתן לשבירה,
המחבר דורות זה לזה.
הסמל הזה נושא בקרבו את זיכרונו של עם שלם —
תפילות שנשמעו במשך אלפי שנים,
שמחה וסבל, חלומות של שיבה,
והאור המכוון אותנו דרך הזמן.
אין זה רק סמל מן העבר —
זהו מוקד חי של אחדות.
המקדש מזכיר לנו שהקדושה איננה ניתנת להרס,
כי מקומה האמיתי הוא בלב.
שם, היכן שהתפילה החרישית נשמעת,
והתקווה חיה —
קם בית רוחני שאינו נחרב לעולם.
הבד משדר הוד והדר —
כאשר הנשמה האנושית מוצאת מחסה
בנוכחות הנצחית.
זהו מרחב של שלום, עוצמה וביטחון,
שבו כל אדם יכול לחוש
שהדרך אל האור תמיד פתוחה,
ושיש תמיד מקום לעצור
ולהשיב את הלב למנוחתו.
