מִימֵי חַיֵּינוּ הָרִאשׁוֹנִים, אָנוּ זְקוּקִים לְמִישֶׁהוּ.
מִישֶׁהוּ שֶׁיְלַמֵּד אוֹתָנוּ לָלֶכֶת, לִכְתּוֹב, לִקְרוֹא.

בְּמֻבָּן רָחָב, כֻּלָּנוּ נִשְׁאָרִים תָּמִיד יְלָדִים,
הַזְּקוּקִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיָּנְחֶה אוֹתָם.

כִּי עַד יוֹם חַיֵּינוּ הָאַחֲרוֹן,
תָּמִיד יֵשׁ לָנוּ מַה לִּלְמוֹד.